החלטה בתיק ת"א 49539-09-11

אקדים ואציין כי יהא אשר יהיה הבסיס לטענת התובעת כי יש לאפשר לה הגשת חוות דעת רפואית נוספת מטעמה, ראוי היה שהתובעת תגיש בקשה מתאימה ולא באופן שבו נעשו הדברים.

לגופו של עניין, חוות הדעת הנוספת שהתובעת מבקשת להגיש מתייחסת לאותו עניין אשר עמד בבסיס המחלוקת בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים (ובכללן חוות הדעת הראשונה מטעם התובעת) ואשר להכרעה בו מונה המומחה מטעם בית המשפט.

עוד יצוין, כי מינוי המומחה מטעם בית המשפט נעשה בהסכמת הצדדים תוך שכל צד שמר על זכותו להסתמך על חוות הדעת שהוגשו מטעמו. בנסיבות אלה מדובר במינוי בהסכמה שסויג אך ורק באופן שמאפשר לצדדים להסתמך כראיה על חוות הדעת שהגישו עד לאותו מועד.

בנסיבות אלה, משהגישו הצדדים חוות דעת מטעמם, ומשהוגשה חוות דעת על ידי מומחה מטעם בית המשפט, אין הצדדים רשאים להוסיף ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמם כדי לסתור את חוות דעתו של מומחה בית המשפט [ר' רע"א 1077/12 פלוני נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 26.6.12), וכן ר' בר"ע (חי') 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף (פורסם בנבו, 5.12.06)].

בנוסף, אף שהתובעת לא העלתה את הטענות להן אתייחס להלן ולמעשה לא פירטה את הבסיס המשפטי לצירוף חוות הדעת הנוספת, אציין:

ראשית, אין לטעמי תחולה לתקנה 136 לתקנות וזאת מהטעמים שפורטו בנושא זה בהחלטות שאוזכרו לעיל.

שנית, ואף שלא הוגשה בקשה מתאימה, אציין שאינני מוצאת כי מדובר במקרה חריג המצדיק כי בית המשפט יתיר הגשת חוות דעת נוספת בעקבות חוות דעת המומחה בית המשפט. כפי שכבר ציינתי, הטענות פורטו בחוות הדעת הראשונה שהגישה התובעת, גדרי המחלוקת בין המומחים היו ברורים, ולא מצאתי טעם מיוחד לאפשר הגשת חוות דעת נוספת באותו עניין ממש. גם העובדה שד"ר ארליך עוסקת במחלות רשתית אינה מהווה טעם כזה, מה גם שמדובר בעובדות שהיו ידועות לתובעת עוד קודם להגשת התביעה לה צורפה חוות דעתו של ד"ר גולן.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשת הנתבעות וקובעת כי התובעת אינה רשאית להסתמך על חוות הדעת הנוספת של ד"ר ארליך כעל ראיה מטעמה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשע"ד, 23 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: